Bikur Cholim
Deuteronomy 1:16-17
| Translation |
Original |
| I charged your magistrates at that time as follows, "Hear out your fellows, and decide justly between any person and a fellow Israelite or a stranger. You shall not be partial in judgment: hear out low and high alike. Fear no person, for judgment is God's. And any matter that is too difficult for you, you shall bring to me and I will hear it." [JPS translation edited for gender-neutrality] |
וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
|
Suggested Discussion Questions
1. According to this text, who is responsible for justice?
2. What guidance is given in this text for dispute resolution?
3. Who is protected by these guidelines? To what extent are they applied today?
Babylonian Talmud, Sotah 14a
| Translation |
Original |
| R. Hama son of R. Hanina further said: What means the text: "You shall walk after God" (Deuteronomy 13)? Is it, then, possible for a human being to walk after God; for has it not been said: "For God is a devouring fire" (Deuteronomy 4)? But [the meaning is] to walk after the attributes of the Holy One. Just as God clothes the naked, as it says, "And God made garments of skins for Adam and his wife, and clothed them" (Genesis 3), so do you also clothe the naked. The Holy One, blessed be God, visited the sick, for it is written: "And God appeared to him by the oaks of Mamre" (Genesis 18), so do you also visit the sick. The Holy One, blessed be God, comforted mourners, for it is written: "And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son" (Genesis 25), so do you also comfort mourners. The Holy one, blessed be God, buried the dead, for it is written: "And God buried him in the valley" (Deuteronomy 34), so do you also bury the dead. [Soncino translation] |
ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב( דברים יג) אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב( בראשית ג) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים, דכתיב( בראשית יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב( בראשית כה) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים, דכתיב( דברים לד) ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים.
|
Suggested Discussion Questions
1. What are other attributes of God that we are meant to follow?
2. How would God respond to the injustice in the world today? Based on your answer, what should we do?
Babylonian Talmud, Gittin 61a
| Translation |
Original |
| Our Rabbis taught: We sustain the non-Jewish poor with the Jewish poor, visit the non-Jewish sick with the Jewish sick, and bury the non-Jewish dead with the Jewish dead, for the sake of peace. [AJWS translation] |
ת"ר: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום.
|
Suggested Discussion Questions
1. Who are the players in this text – seen and unseen?
2. What does the "for the sake of peace" mean?
3. How do we reconcile this text with the common tenancy to care for our own first?
Babylonian Talmud, Nedarim 39b-40a
| Translation |
Original |
| R. Helbo fell ill. Thereupon R. Kahana went and proclaimed: R. Helbo is sick. But none visited him. He rebuked them [the scholars], saying, ‘Did it not once happen that one of R. Akiva's disciples fell sick, and the Sages did not visit him? So R. Akiva himself entered [his house] to visit him, and because they swept and sprinkled the ground before him, he recovered. ‘My master,’ said he, ‘you have revived me!’ [Straightway] R. Akiva went forth and lectured: He who does not visit the sick is like a shedder of blood. When R. Dimi came, he said: He who visits the sick causes him to live, whilst he who does not causes him to die. How does he cause [this]? Shall we say that he who visits the sick prays that he may live, whilst he who does not, prays that he should die, — ‘that he should die!’ can you really think so? But [say thus:] He who does not visit the sick prays neither that he may live nor die. [Soncino translation] |
רב חלבו חלש, נפק אכריז רב כהנא: רב חלבו באיש, לא איכא דקא אתי, אמר להו: לא כך היה מעשה? בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, א"ל: רבי, החייתני! יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים - כאילו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה - גורם לו שימות. מאי גרמא? אילימא כל המבקר את החולה - מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה - מבקש עליו רחמים שימות, שימות ס"ד? אלא, כל שאין מבקר חולה - אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות.
|
Suggested Discussion Questions
1. Who are the players in this text – seen and unseen?
2. In what way is visiting the sick like saving life?
3. What are the implications of this text on policies regarding access to health care?
Ecclesiastes Rabbah 3:2
| Translation |
Original |
| The life of any sick person is deemed to be in danger. [AJWS translation] |
ר' חלבו ור' שמעון בר אבא בש"ר יהושע בן לוי אמר כל החולים בחזקת סכנה
|
Suggested Discussion Questions
1. Who are the players in this text – seen and unseen?
2. What power dynamics are at play?
3. What social justice themes emerge from this text?
Rambam, Laws of Mourning 14:4-5, (cf. Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, 235-238)
| Translation |
Original |
| Visiting the sick is a mitzvah incumbent upon all and even the great ones visit the small ones. We visit many times a day and the one who visits more is more praiseworthy, provided they don’t bother the sick ones with their visits. And anyone who visits a sick person, it’s as if he lifted part of his illness and made it lighter. And anyone who doesn’t visit, it’s as if he’s a spiller of blood. We don’t visit the sick person, except from the third day of the illness and onward. But if the illness overtook him suddenly and became severe, we visit him right away. And we don’t visit the sick person either in the first three hours of the day or in the last three hours of the day because that is when they are busy with the needs of the sick person. And we don’t visit those who are sick with intestinal diseases or with eye diseases or with headaches because the visiting is difficult for the sick ones. [AJWS translation] |
בקור חולים מצוה על הכל, אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח, וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו, וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים. אין מבקרין את החולה אלא מיום שלישי והלאה, ואם קפץ עליו החולי והכביד מבקרין אותו מיד, ואין מבקרין את החולה לא בשלש שעות ראשונות ביום, ולא בשלש אחרונות, מפני שהן מתעסקין בצרכי החולה, ואין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין, ולא מחושי הראש, מפני שהבקור קשה להן.
|
Suggested Discussion Questions
1. What happens when people are ill that makes visits so important? What is the role of human interaction in the process of healing?
2. How do you think this text would respond to terminal illness?
3. What social justice themes emerge from this text?
Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 335:4
| Translation |
Original |
| We don’t visit the sick person in the first three hours of the day, since all sick people have their illnesses eased in the morning and the visitor will not be moved to pray [for the sick person]; and not in the last three hours of the day, since then the sickness becomes more severe and the visitor will despair of praying for the sick person. (Anyone who visits and does not pray for the sick person has not fulfilled the commandment.) [AJWS translation] |
אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של יום, מפני שכל חולה מיקל עליו חליו בבקר, ולא יחוש לבקש עליו רחמים. ולא בג' שעות אחרונות של יום, שאז מכביד עליו חליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים [וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצוה]
|
Suggested Discussion Questions
1. What happens to someone when their sick that makes visits so beneficial?
2. What is the connection between health and prayer? How do our advances in medicine impact this connection?
3. What social justice themes emerge from this text?
Kitzur Shulchan Aruch, 193:1, 12
| Translation |
Original |
| When a person becomes sick, it is the duty of every man to visit him; for we find that the Holy Blessed One visits the sick. As our Rabbis, of blessed memory, explained the verse: “And the Lord appeared unto him in the planes of Mamre” (Genesis 18:1), from this is inferred that God came to visit Abraham because he was sick. Relatives and friends who are accustomed to visit his house often should visit him as soon as they hear of his sickness. But acquaintances who do not visit regularly should not call immediately, but should wait until three days have elapsed, in order not to spoil his chance of recovery by casting upon him the designation of an invalid. If, however, one became suddenly ill, even acquaintances should visit him immediately. Even a great man should visit a less important person, even many times during the day. He who visits the sick frequently is praiseworthy, providing he should not become troublesome to the invalid. A person should not visit his enemy who is sick and should not comfort him in mourning, for he may think that he rejoices at his calamity. He may, however, attend his funeral and should not apprehend that people would think that he rejoices at his downfall, since this is the end of every mortal...The non-Jew should be visited during his illness for the sake of peace. [AJWS translation] |
כשחלה האדם מצוה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא שמבקר חולים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק וירא אליו ה' באלוני ממרא, מלמד שבא אליו לבקר החולה. הקרובים והחברים שרגילים ליכנס לביתו תמיד, המה הולכים לבקרו מיד כששמעו שהוא חולה, אבל הרחוקים שאינם רגילים בביתו לא יכנסו מיד כי היכי דלא ליתרע מזליה להטיל עליו שם חולה, ואינם נכנסים עד לאחר שלשה ימים, ואם קפץ עליו החולי גם הרחוקים נכנסים מיד, אפילו הגדול ילך לבקר את הקטן ואפילו כמה פעמים ביום, וכל המוסיף הרי זה משובח, ובלבד שלא יהיה לטורח על החולה. השונא לא יבקר שונאו החולה ולא ינחמו כשהוא אבל, שלא יחשוב ששמח לאידו אבל מותר ללותו, וליכא למיחש שיאמרו כי הוא שמח לאידו, באשר זהו סוף כל אדם...מבקרין חולה אינו יהודי מפני דרכי שלום.
|
Suggested Discussion Questions
1. What makes visiting a sick person so important?
2. What power dynamics are at play?
3. What social justice themes emerge from this text?
|
